איך פגשתי את אמא היא אחת מהקומדיות הבולטות ביותר בעשור האחרון. לאחר שחברים, סיינפלד פרייז'ר וקומדיות רבות אחרות הסתיימו, הגיעה התחושה שתם עידן הקומדיות, ושהשליטה בטלוויזיה תנוע אל סדרות אקשן כדוגמת 24 ואבודים. אך, אז הגיעה איך פגשתי את אמא, וכל מי שחשב שתם עידן הקומדיות התבזה.
אכן, איך פגשתי את אמא הביאה רעיון חדשני. לספר סיפור מהעתיד, כאשר יודעים איך הסדרה תסתיים, אבל לא יודעים מה יקרה באמצע. מרבית הקומדיות היו פשוטות מכך ולכן, העלילה ביחד עם הקומדיה האיכותית גרמה לסדרה להצליח.
וכך, במשך 3 עונות, שמרה הסדרה על איכותה הרבה וכמות הפרקים הלא-איכותיים בעונה היו נמוכים. לאחר מכן הגיעה העונה הרביעית, ומספר הפרקים הלא-איכותיים בעונה גדל, המשחק של מרבית השחקנים הראשיים(פרט לניל פטריק האריס בתפקיד בארני) ירד מאיכותו הגבוהה והתסריט הדרדר. הדבר המשיך גם בעונה החמישית ונהפך לגרוע יותר, שכן, הזיווג של רובין ובארני, שהיה רעיון נחמד, לא האריך ימים, ומספר הפרקים הלא-איכותיים ירד אף יותר מהעונה הקודמת. לגבי המשחק, האיכות קצת עלתה, אך הדבר לא חיפה על שאר הבעיות.
ואז התחילה העונה השישית. ומה להגיד? מפיקי הסדרה למדו כמה לקחים מהעונות הקודמות. הם הבינו שהם לא יוכלו להמשיך להביא רעיונות טובים ורעניים בכל עונה, כמו בשלושת העונות הראשונות ולכן הבינו שהם צריכים להביא משהו חדש. והם החליטו להוסיף מעט עלילה וסיפור מסגרת לכל העונה בשביל לעשות את הדבר הזה. ומה להגיד? זה עבד.
במהלך העונה מארשל ובארני התמודדו שניהם עם בעיות אבא: מארשל איבד את אביו ואילו בארני מצא אותו והתאכזב.הדבר הוסיף מרקם אנושי טוב מאוד לסדרה, ויותר מכל: החזיר לסדרה את הצבע.
אנשים רבים יגידו, ובצדק מסוים, שאיך פגשתי את אמא פחות מצחיקה מבעבר ויש אמת חלקי בדבר. כלומר, לעומת עונות 4 ו-5 יש יותר הומור, אך פחות מבראשונות, אך ההבדל העיקרי הוא שבעונה הזו היה סיפור מסגרת טוב מאוד ולמעשה: זו הסיבה שהסדרה מצליחה: הסיפור שטד מחפש את האמא הוא סיפור מסגרת טוב מאוד ולכן, נתוני הרייטינג העונה עלו וכמות האהדה כלפי הסדרה עלתה.
לגבי המשחק, יש כמה דברים חשובים שצריך להגיד. ראשית, ג'ניפר מוריסון כזואי היא ליהוק מצוין, וראו את זה עוד בהאוס ועזיבתה פגעה קשות בסדרה. ג'ניפר היא דוגמה נוספת לאישה יפה מאוד שיודעת את הכללים הבסיסיים של המשחק. היא לא מהשחקניות הטובות שראיתי בזמן האחרון, אבל יחסית לשאר הדוגמניות שמוצאות בסדרות, היא ליהוק בסדר גמור ואף יותר מכך.
ג'וש רדנור מעצבן אותי. איכות המשחק שלו מעולם לא הייתה גבוהה במיוחד, אך בעונות האחרונות האיכות ירדה מהרמה הבינונית שהייתה וכעת הוא כמעט ומגיע ל"לא אמין". אני חושב שבהפקה עשו טעות בסיסית כשליהקו איש לא נכון לתפקיד הראשי בסדרה ולרוב זו טעות בלתי נסלחת, הפעם, בגלל צוות שחקנים מיומן אחר, ניתן להבליג על זה.
ג'ייסון סגל ואליסון הניגן שמשחקים את מארשל ולילי מציגים לכל שאר הזוגות בסדרות קומיות אחרות כיצד צריך לשחק זוג בסדרה קומית. יש ביניהם מתח מיני מאופק כיוון שהם כבר מצפים לילד והם כבר מתחילים להיות הורים. לג'ייסון היה השנה תפקיד גדול מתמיד בגלל מות אביב של מארשל, וג'ייסון עשה את זה כמו גדול. הוא הוכיח את הבחירה בו כתפקיד החשוב של העונה כמוצדקת והיה מעולה.
קובי סמולדרס המעיטה את הופעתה כרובין העונה וחבל שכך. קובי היא שחקנית נאה לעין שמשחק בצורה טובה עד טובה מאוד במרבית הפרקים והעובדה שהמעיטו את כמות הפרקים איתה לא מועילה לאיכות העונה. דרך אגב, העונה הבאה אמורה להתמקד ברובין, ולכן נחנו עתידים לראות את קובי די הרבה בזמן הקרוב. ואתם לא תראו אותי מתלונן על כך.
ניל פטריק האריס פשוט שחקן טוב. אין עוד הרבה מה להגיד עליו, הוא פשוט משחק את בארני בצורה נהדרת והוא עושה את זה בצורה אמינה מאוד. פשוט שחקן טוב.
לסיכום, העונה השתפרה לעומת העונות הקודמות הלא כל כך טובות של הסדרה(4 ו-5) אבל עדיין לא מגיעה לרמה של שלושת הראשונות והורדת התפקיד של קובי לא היטיב עמם, אך עדיין הייתה עונה די טובה, למרות הכל.
ציון:
8
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה