לאחר שצפיתי בשבע מתוך שלוש עשר הפרקים של העונה השישית של דוקטור הו, ניתן לרשום 3 דברים משמעותיים טובים שקרו העונה ושלושה דברים משמעותיים גרועים שקרו העונה. אתחיל בטובים.
נקודה חיובית ראשונה היא השיפור בתסריט. לעומת העונה הקודמת, בה התסריט היה לא פחות משערורייתי, העונה חל שיפור עצום באיכות התסריט. ההומור הטוב בכל פרק עולה, מספר השאלות הלא פטורות עולים אך עדיין פותרים כמה שאלות אחרות במקביל ועדיין שומרים על התמימות של הסדרה בכמה מהפרקים. בין העונה החמישית לשישית חל שיפור עצום בעניין וסטיבן מופאט(היוצר) יכול לתפוח לו על השכם על כך.
נקודה חיובית נוספת היא השיפור במשחק. בעונה החמישית חשבתי שמאט סמית'(הדוקטור) מנסה לחכות את דייב טננט(הדוקטור הקודם) ואני עדיין חושב כך, אך בשבעת הפרקים הראשונים של העונה השישית, מאט הולך לכיוון אחר. הוא הופך את הדוקטור למשוגע הרבה יותר, אך עדיין אוהב ורחום, ולמרות שעדיין יש לו בעיה בצד הדרמתי, חל שיפור בעניין הזה מצידו, למרות שהוא עדיין לא מגיע לקרסוליו של דייב טננט.
קארן גילאן(איימי) מוכיחה שניתן להיות יפה ולדעת לשחק. בשנים האחרונות חלה תופעה שהיא לתת לדוגמניות תפקידים בסדרות ובסרטים מבלי שהן יודעות לשחק. הפעם, קארן הוכיחה שהיא יודעת לשחק והיא יודעת לעשות את זה טוב. היא עדיין לא ברמה של בילי פייפר(רוז) או קטרין טייט(דונה) אך היא בהחלט ברמה של פרימה אג'ימן(מרת'ה).
ארת'ור דארוויל ממשיך לשחק בצורה נהדרת את הבעל האוהב של איימי, רורי. הוא עושה זאת בצורה מקסימה ואוהבת ואין ספק שרורי הוא בהחלט רומנטיקן. ארתור שחקן נהדר, ואני שמח שהוא ימשיך גם בעונה השביעית(בדרך כלשהי, לפחות).
נקודה חיובית אחרונה היא זהותה של ריבר סונג. ריבר סונג היא דמות שאופפת מסתורין כבר מהעונה הרביעית וסופסוף גילינו את זהותה. לגבי הטוויסט עצמו:מדובר בטוויסט טוב, אפילו טוב מאוד, לא יותר. לדעתי, היינו אמורים לגלות את זה כבר בעונה החמישית, אבל בכל מקרה, הדבר הטוב באמת שקרה הוא שגם אחרי שגילינו את זהותה של ריבר, עדיין הדמות אופפת מסתורין בכל הנוגע למערכת היחסים שלה עם הדוקטור ולגבי האיש אותו היא הרגה. מדובר בדבר טוב מאוד, לכל מי שתוהה, שכן, ככה הדמות תמשיך להופיע ולהיות מסתורית ומעניינת.
כעת נעבור אל הדברים הלא טובים.
ראשית, אין ספק ששלושת הפרקים הראשוניים והפרק השביעי בעונה היו טובים מאוד, אך ירידה עצומה חלה בפרק הרביעי, חמישי ושישי. לגבי הפרק הרביעי, רבים לא מסכימים איתי, אך אני סבור שפרט לכמה בדיחות טובות במהלך הפרק, לא היה דבר שמצדיק שיקראו לפרק:טוב. לגבי הפרק החמישי והשישי, מבלי להרחיב יותר מדי, אני חושב שאלו זוג הפרקים הגרועים בתולדות הסדרה.
שנית, מופאט עדיין לא מחזיר דמויות של ראסל טי דייויס והדבר מתחיל לעלות לי על העצבים. ראסל כתב כל כך הרבה דמיות טובות ולא להשתמש בהן זו בושה וחרפה. אני מאוד מקווה שהדיווח על חזרתן של(זהירות, ספוילר)רוז, מרת'ה ודונה נכונה, בינתיים, מדובר בבעיה.
ולבסוף, הפגרה. אני מבין שאחרי פרק 7 עם הטוויסט הגדול בסופו, מופאט רצה לבצע הפסקה. אך לדעתי הפגרה מיותרת ופרט מלעצבן את הצופים היא לא מועילה לדבר. ד"ר הו יכלה לצאת לפגרה של שבוע אחרי שידור פרק 7 ואז לחזור בלי שום בעיה. אני לא מבין מדוע סטיבן מופאט לא עשה את זה, אלא עשה פגרה.
לסיכום, מדובר על חצי-עונה טובה, אך עם 3 פרקים גרועים, פגרה מיותרת וחיסרון בדמויות מהעבר, אך לשמחתי ניתן להתנחם בשיפור המשחק, טוויסט נחמד ותסריט איכותי יותר. נקווה ששאר העונה תהיה טובה יותר:
ציון:
(3.5/5)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה